המגזין לענייני משפחה, ירושה ועזבון - גיליון מס' 1, 16.08.15 - עו"ד שלומי נרקיס

1. בית-המשפט נמנע מהגדרות של "משמורת" ו"חזקה" וחילק את האחריות ההורית בין ההורים, כמו גם את חלוקת זמני שהות הילדים אצל כל אחד מהוריהם

 

תמ"ש 13620-07-12 ש' ג' נ' ג' ג', טרם פורסם (06.01.15)

 

בית-המשפט דן בשתי תובענות הדדיות ל"משמורת" ילדים. מדובר בשני קטינים {קטינה בת 12; קטין בן 8}. בית-המשפט קבע, כי במקרה דנן ההגדרה המשפטית של "משמורת" או "חזקה", איננה משמעותית לא בכלל ולא בענייננו בפרט, אלא שמושג זה מקבל מימדים לא נכונים ומהווה בסיס למאבקי כוח וכבוד בין ההורים.

 

בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו כי החשיבות שביחסי הורים-ילדים, איננה בהגדרה אלא בתוכן ובמימוש.

 

בנסיבותיו של תיק דנן נוכח עומקו של הסכסוך בין ההוריםף בית-המשפט לא ראה לנכון לעשות שימוש בהגדרות של "משמורת" ו"חזקה" ולצקת אליהן תוכן שאינו במקומו, שכן הן מעצימות הורה אחד ומדירות את האחר.

 

בית-המשפט מצא לנכון לקבוע אחריות הורית משותפת ובמקביל לקבוע חלוקת זמני שהות באופן שיביא לידי ביטוי את המורכבות המשפחתית, את רצונות הילדים והמצב בו מצויה נכון להיום המשפחה.

 

 

במקרה דנן, בית-המשפט סבר כי אחריות הורית משותפת, בה יידרשו שני ההורים למידה שווה של מעורבות, אחריות, אכפתיות ותפקידים הוריים, תביא לכך שילדי הצדדים יוכלו לראות את שני הבתים, זה של אמא וזה של אבא כבתים עבורם ויוכלו אט אט לוותר על ההגדרות של "בית עיקרי" ו"בית מארח".

 

2. בקשה לסילוק על-הסף של התביעה למזונות קטינים - דחייתה

 

תמ"ש 4633-11-14 א' ת' נ' ה' ת' ואח', טרם פורסם (06.01.15)

 

במקרה דנן, המבקש הגיש בקשה לסילוק על-הסף של התביעה למזונות קטינים ומחיקת הבקשה למזונות זמניים. כן, נטען כי הסמכות נתונה לבית-הדין הכנסייתי.

 

בית-המשפט קבע כי מי שמבקש למנוע דיון בבית-המשפט, עליו הנטל להוכיח שהוגשה תביעה לבית-דין מוסמך וכי נכרך בה עניין המזונות כדין.

 

כפי שעולה מהחומר שהוגש לבית-המשפט, ניתן פסק-דין בבקשת התובעת למזונות, אך לבית-המשפט לא הוצגה כל תביעה למזונות הקטינות שהוגשה על-ידי התובעת. לא הוגש כל מסמך שכותרו "תביעה למזונות קטינות" בה צויינו הקטינות כתובעות תוך פירוט שמן, גילן, צרכיהן, הכנסות הצדדים, הסכום שיש לפסוק לכל קטינה וכדומה ולו באופן הכללי ביותר. דבר מכל זה לא נעשה.

בית-המשפט קבע כי המסקנה היחידה האפשרית על סמך החומר שוגש לעיונו היא, שתגובת התובעת לתביעת הגירושין, בה ציינה דרישה למזונות, אינה עולה כדי תביעת מזונות קטינים וכי בפני בית-הדין הכנסייתי לא היתה בשום זמן שהוא תביעת מזונות.

 

עוד נקבע, כי כריכת מזונות הקטינים בתיק זה אם נעשתה נעשתה כלאחר יד ללא צירוף ופירוט פרטים משמעותיים לגבי צרכי הקטינות והשתכרות הצדדים ולא זו הדרך להעניק סמכות והסכמה לדיון במזונות קטינים לצורך סעיף 9 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים.

 

עוד נקבע, כי לא הוכח, כי התקיים דיון לגופו של עניין במזונות הקטינות במעמד שני הצדדים. סכום המזונות הנמוך שנפסק, 500 ש"ח לקטינה, אינו בהתאם להלכה הנוהגת ויש בו כדי להעיד על עצמו, כי טובת הקטינות לא נבחנה באון עצמאי.

 

בית-המשפט, בדחותו את הבקשה, קבע כי בית-הדין הכנסייתי לא קנה סמכות לדון במזונות הקטינות.

 

3. מהו מועד הקרע הקובע לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג?

 

תמ"ש 5826-12-10 ב' ש' נ' ר' ש', טרם פורסם (23.12.14)

 

במקרה דנן עלתה השאלה מהו מועד הקרע הקובע לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג.

מצד אחד, התובע טען כי מועד הקרע הינו מועד הגשת התביעה, קרי חודש אוקטובר 2010. לעומת-זאת, הנתבעת טענה כי מועד הקבע הינו כפי "הקבוע בחוק", קרי מועד הגט בין הצדדים {הצדדים טרם התגרשו}.

 

בית-המשפט לא קיבל את גרסת שני הצדדים וקבע כי מועד הקרע הרלבנטי לעניינם של הצדדים הינו 07.07.11.

 

בית-המשפט לא מצא לקבל את טענת התובע כי המועד הקבוע יהיה מועד הגשת התביעה, שכן הוכח לבית-המשפט כי גם לאחר הגשת התביעות, בשל אישיותו של התובע והעדר כוונה לפגוע באישה ובילדי הצדדים, לא נהג בכנות מלאה ולא הניח את התמונה המלאה בעניין הקרע בין הצדדים.

 

התובע המשיך והתגורר בבית הצדדים, נשא בעל ההוצאות, קיים יחסי אישות עם הנתבעת, בילה עם המשפחה כולה בחופשה בצימר, כל הללו יש בהם כדי ליצור מצג של התנהלות נורמטיבית במסגרת המשפחתית המורגלת לכך.

 

אשר לטענת הנתבעת. בית-המשפט לא מצא לנכון לקבל את גישתה של הנתבעת, כי יש להמתין למועד הגט בין הצדדים או אפילו לחודש דצמבר 2013, שכן אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי ממועד עזיבת התובע את דירת המגורים המשותפת, לא יצר כל אשליה או בלבול ביחס לרצונו לפרק את התא המשפחתי, להיפרד מן הנתבעת והלכה למעשה הצדדים גם נהגו כפרודים בכל מובן של חייהם.

 

4. אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן סדרי דין וניהול הליכים

 

רמ"ש 59254-11-14 עו"ד אלויה אברהם (מנהל עזבון) נ' פ' ד' י' ואח', טרם פורסם (29.12.14)

 

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה במסגרתה נקבעה תביעת המבקש לביטול צו ירושה להוכחות.

 

בית-המשפט לענייני משפחה, לאחר ששמע את הצדדים החליט על איחוד התביעה לביטול צו הירושה עם התביעה בעניין כספי קופות הגמל וקרנות ההשתלמות וקבע דיון מאוחד להוכחות בשני התיקים.

 

לטענת המבקש שגה בית-המשפט לענייני משפחה בדחותו הבקשה "לביטול צו הירושה, זאת בשל מכלול נימוקים שפורטו בפניו בבקשה לביטול צו הירושה שהוגשה ומפורטים אף להלן מכוחם שומה היה לקבל הבקשה ולבטל צו הירושה, וכי שגה אף בנימוקיו שניתנו בתמיכה לדחיית הבקשה כמפורט בהחלטתו".

 

בית-המשפט קבע כי לא עלה בידי המבקש להעמיד טעם בעל משקל שיצדיק חריגה מעקרון היסוד, וקיום דיון בהשגה על קביעותיו של בית-משפט לענייני משפחה בטרם סיום ההליך ומתן פסק-דין.

 

לא ברור על מה ולמה מציג המבקש את החלטת בית-המשפט לענייני משפחה כהחלטה ש"דחתה" את תביעתו לביטול צו הירושה.

החלטת בית-המשפט לענייני משפחה לא דחתה ולא קיבלה את תביעת המבקש לביטול צו הירושה, אלא אך קבעה אותה במאוחד להוכחות ביחד עם התביעה שעניינה כספי קופות הגמל וקרנות ההשתלמות.

 

בית-המשפט הדגיש, בדחותו את בקשת רשות הערעור, כי הלכה היא, כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן סדרי דין וניהול הליכים, אפילו סבורה היא שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, אלא אם ההחלטה נוגדת את הדין, יוצרת עיוות דין או מקפחת את זכותו של אחד הצדדים.

 

5. תביעה עצמאית של קטינים למזונותיהם

 

תמ"ש 51095-06-14 פלונית (קטינה) נ' אלמוני, טרם פורסם (06.01.15)

 

במקרה דנן, נדונה השאלה האם יש לדחות על-הסף את תביעת התובעת למזונותיה מחמת מעשה בית דין, מאחר ונחתם הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק-דין שבמסגרתו נקבע כי לא תוגש תביעה למזונותיה.

 

האב טען כי מאחר וההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק-דין, ובמסגרתו התחייבו הן האם והן הקטינה שהיתה צד להסכם באמצעות האם, שלא לנקוט כנגדו בשום הליכים משפטיים, לרבות הגשת תביעה למזונות, יש לדחות את התביעה על-הסף מחמת מעשה בית דין.

 

האם טענה כי ההסכם לא מחייב את הקטינה והקטינה רשאית להגיש תביעה עצמאית מטעמה, באמצעותה. לטענתה, ההסכם פגע בטובת הקטינה והוא נוגד את תקנת הציבור.

בית-המשפט דחה את הבקשה וקבע כי יש לערוך בדיקה דו-שלבית: בשלב הראשון, יש לבחון האם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים ובשלב השני, יש לבחון האם בפועל הקטינים קופחו בסכום המזונות שנפסק לזכותם בעת אישור הסכם הגירושין {ראה גם בג"צ 4407/12 פלוני נ' בית-הדין הרבני הגדול לערעורים, טרם פורסם (07.02.13)}.

 

בית-המשפט קבע כי הקטינה הרימה את הנטל והוכיחה כי עניינה כלל לא נדון לגופו של עניין והיא קופחה באופן בולט ביותר.

 

אכן צודק האב כי במקרה דנן, ההורים מעולם לא נישאו ולא עסקינן בהסכם גירושין שבו לעיתים "מקריבה האם" את זכויות ילדיה, לצורך קבלת הגט. ברם, הוכח כי בעקבות רצונה העז של האם שהקטינה תכיר את אביה, היא הסכימה לוותר על זכות חשובה אחרת המגיעה לקטינה מאביה - זכותה למזונות.

 

כשם שבית המשפט מוסמך לדון בתביעה עצמאית של קטין למזונותיו שעה שבמסגרת ההסכם קופחו זכויות הקטינים מחמת שנשקל אינטרס הזר לטובתם - שחרור האם מכבלי הנישואין - כך יכול בית-המשפט לדון בתביעה עצמאית למזונות קטין, שעה שהתברר כי המניע לוויתור על המזונות היה נעוץ באינטרס אחר, בדמות אפשרות שהאב יחל בקשר עם ביתו שאותה לא ראה מעולם.

 

במקרה דנן, לא נערך כל דיון לגופו של עניין בעת שההורים הסכימו על ביטול המזונות. לא נבחנו צרכי הקטינה ולא יכולותיהם הכלכליות של שני ההורים. העובדה כי פורמאלית נאמר בהסכם כי האם חותמת עליו אף בשם הקטינה והיא צד לו, לא בהכרח מלמדת כי הקטינה קשורה וכפופה להסכם.

עסקינן במקרה שבו קופחו לחלוטין זכויות הקטינה כאשר אימה, מתוך כוונה טובה כי ויתור מרחיק לכת זה יביא את האב לכך שיסכים סוף-סוף להכיר את ביתו ולקטינה תהיה דמות אב בחייה, הסכימה לוות את תשלומי מזונות לחלוטין.

 

זאת ועוד. משהתברר כי "הקורבן" אותו הקריבה האם על מזבח הסיכוי שאולי האב יתרצה ויצור קשר עם ביתו, היה קורבן שווא והאב הודיע כי הוא לא מוכן לשום קשר עם הקטינה ומסכים כי האם תהיה אפוטרופסית יחידה, זכותה של הקטינה לתבוע את מזונותיה.

 

ברור לחלוטין כי טובת הקטינה מבחינה כלכלית "נבלעה" ו"נעלמה כליל" עם החתימה על ההסכם ואישורו. לא נערך כל דיון ביחס לצרכי הקטינה ויכולותיה של האם לפרנסה כראוי. לא נערך כל דיון ביחס ליכולותיו של האם לפרנסה. זכויותיה של הקטינה מבחינה כלכלית, קופחו לחלוטין. התברר כי כל תכלית ההסכם - יצירת קשר בין הקטינה לאביה - לא התגשם. לפיכך, הקטינה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי היא זכאית שתביעתה למזונות תידון באופן עצמאי כתביעה "ראשונית" והיא לא היתה צריכה להוכיח כי אירע שינוי נסיבות מאז שההסכם אושר. 

 

6. האם רכיבה טיפולית על סוסים נכנסת לגדר הוצאה רפואית חריגה של קטין או שמא מדובר בחוג חווייתי?

 

ע"ר 16978-12-14 פלוני נ' פלונית, טרם פורסם (04.01.15)

 

במקרה דנן, נדון ערעור על החלטת הרשמת בגדרה נקבע כי "חוג רכיבה על סוסים" הינו "טיפול רפואי" ולא "חוג" ועל כן על המערער להשתתף במחצית עלותו, מכוח הוראות פסק-הדין שניתן בעניין המזונות.

 

עסקינן בילד הסובל ממחלת המיאטניה, בגדרה תוקפת מערכת החיסון את השרירים וגורמת להחלשתם. לאור מחלתו של הילד, נדונה השאלה האם הרכיבה הטיפולית מהווה הוצאה רפואית או "טיפול משלים" בבחינת דרך התמודדות עם מחלתו או שמא מדובר בחוג חווייתי גרידא?

 

בית-משפט של ערעור קבע כי החלטת כב' הרשמת היתה במקומה וכי דין הערעור להידחות.

 

על-פי המלצת נוירולוגית המטפלת בקטין זה 4 שנים לפחות, מצבו הבריאותי של הקטין מצריך שילוב בתרפיות. משכך הם פני הדברים ככל שנראה ברכיבה הטיפולית טיפול תרפיסטי משלים, הרי זו "הוצאה רפואית" שאינה בגדר חוגי הפנאי.

 

זאת ועוד. שני הצדדים ראו ברכיבה הטיפולית בשעתו כאמצעי טיפולי משלים ולא אך כחוג חווייתי עבור הילד. הילד השתתף ברכיבה טיפוית עוד כאשר הצדדים חיו יחד וזאת כחלק מאמצעי ההתמודדות שרופאים וגורמי מקצוע המליצו לצדדים.

 

יתירה-מזאת, כאשר מעיינים באתר האינטרנט של קופת החולים "מכבי" שירותי בריאות בהגדרת "רכיבה טיפולית" מוצאים כי אכן מדובר באמצעי טיפולי תרפי משלים שיש לכלול אותו יותר בגדר ההוצאה הרפואית מאשר כחוג חווייתי גרידא.

 

גם במקרים אחרים פסקו בתי-המשפט לענייני משפחה, כי הרכיבה הטיפולית מהווה הוצאה בריאותית משלימה או חריגה {ראה למשל תמ"ש (ב"ש) 9727-06-10 ש' ס' נ' ש' י', טרם פורסם (03.07.12); תמ"ש (פ"ת) 17089-11-10 פלונית נ' אלמוני, טרם פורסם (31.03.13); תמ"ש (ת"א) 33040-05-11 מ' ח' נ' ע' ב' ט', טרם פורסם (30.12.12)}.

 

לפיכך, בית-המשפט מצא כי הרכיבה הטיפולית כשמה כן היא - רכיבה כאמצעי טיפולי הנכללת במסגרת הטיפולים הרפואיים המשלימים. אין מדובר על שיעורי רכיבה על סוסים שמטרתם ללמד אכיבה תחרותית או אמנותית. הדגש הוא על הפן הטיפולי והתרומה התרפיסטית של הרכיבה למטופל. נכון שקיים מימד חווייתי אך לא בגינו בלבד ניתנת המלצה לרכיבה טיפולית.

 

הן האישור הרפואי והן ההשתתפות הכספית של קופת החולים בהוצאה זו תורמים ומחזקים הגישה שיפוטית הרואה בנסיבות המקרה ברכיבה טיפולית כהוצאה רפואית חריגה ומשלימה שעל שני הצדדים לשאת בה בחלקים שווים.  

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד שלומי נרקיס. אין להעתיק ו/או להפיץ תכנים ו/או קטעים ממגזין זה, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה, הקלדה וכיו"ב ללא אישור של עו"ד שלומי נרקיס מראש ובכתב.